- ססאממו, המקום הזה
- למה, מתוק?
- הופה, מאיפה באת, דווקא כשאני ממלמל לעצמי..
- נו, באתי, למה ככה?
- כי שום דבר. יבש פה. כל הבנות אפורות. בהירות. אפור-פיח כזה
- אתה מתכוון אפור-טיח?
- אני מתכוון אפור-עכבר. אין פה כוסיות. כלומר, חוץ ממך..
- (מסמיקה) – שמע, חשבתי לקרוא לשולמית, נחמה וזדונית ולבוא אליך תיכף ל״קפה״. מה אתה אומר?
- ווהאהא. פגז! איזה מקום נהיה פה, אש!
ואז התעוררתי. ושום דבר. הזנב המדהים שלי, מקופל כבר שלושה ימים. יבש כמו פרוסת לחם בלי זבובים. עצוב, כמו גרגרי תירס משנה שעברה, שמישהו כבר אכל לפני שהקיא אותם החוצה. פעמיים. מבאס ת׳תחת.
ממשיך לזוז. קצת רעב נהייתי.
אני צריך לשים לב לא להשמין יותר מדי. במקום לזיין, אני תוקע עוד חבילת גרעינים. מסוכן זה.
יאללה, נצא לסיבוב-חצר.
צעד ועוד צעד. כיפוף. צוואר קדימה – מנקר. מרים ראש, ציצת ראש עוברת למצב הכן. שום דבר. מקפל ציצת ראש, מרים צוואר – ימינה-שמאלה-חצי ימינה- רבע שמאלה.. שום דבר.
צעד-צעד, כיפוף. הופה מה זה הגרעין הצהוב הענק הזה? וואללה, במבה. טואאווב!
ממשיך בסיור. צוואר קדימה. הולך על הירוק-כחול נייבי, היום. עובר את הביתן ו… וואו??
מה רואה משמאל? שתי טוסיות (שזה.. קיצור, כבר הבנתם..), אפור כהה-עכבר מטריף! אוקי, עובר לעמדת תקיפה. כמו שלימד אותי שוקי – מי שלא מעיז, לא מתיז! חח, נסלח לשוקי על צורת הביטוי השגויה הזו. יש לאמר, רק המעז – מתז.
קיצקוצ, בואו בנות, מי בא לאבאל׳ה. קלטו את זה –
נותן וואחאד פלאף, ומביא פתיחה מלאה של הזנב. נותן בכחולים, משייף ת׳סגולים, אבל הכי חשוב, למה זה הטריידמארק שלי – מקפיץ ת׳אדומים לרמת סינוור ומשחק אותה קול, עושה ת׳צמי לא מסתכל. כאילו, זה לא שאני מתפגר פה עוד רגע מרב מאמץ, כן? ייקח עוד שניים..
אוקי, עכשיו, מביא ת׳שוס – עובר לעמדת מניקור. יענו לא קשור אליי. זה שראיתם כרגע את הדבר הכי מדהים במזרח התיכון, זה בא לי בקטנה, כן? סבבה?
הופה, אני קולט את 2 הבנות – נתפסו. מפרכסות לי פה. יאללה, המקום פסדר דוקא. היום הולכים ׳זיין.
שש לספר 